<h1>תניא רבתי סימן ל"ד</h1>
<h2>דף מ:</h2>
ובמנחה מתפללין כשאר שבתות. ואומר אם תשיב וגו'. תהלה לדוד, ובא לציון וכולא סדרא. ואני תפלתי. ומוציאין ספר תורה. וקורין בסדר הרגיל בשבת. ומחזירין הספר ומתפללין בלחש. אתה אחד כשאר שבתות. ומזכיר יעלה ויבוא. ואחר תפלת לחש מסדיר החזן את התפלה בקול. ואין אומר בשבת וראש חדש צדקתך צדק. לפי שפסוקין הללו במקום צדוק הדין נתקנו. כמו שכתבנו בהלכות שבת בענין תפלת מנחה. ורבינו משולם בר' קלונימוס ז"ל כתב שאפילו אם חל ראש חדש באחד בשבת. אין אומרים צדקתך צדק. כדתנינן תמן [ר"ה ל' ע"ב] אם באו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש.
ראש חדש שחל להיות בשבת. כשהוא מזכיר יעלה ויבוא אינו צריך להזכיר של שבת. שאין מקום לשבת בעבודה כלל. וכן מצאתי בשם הגאונים ז"ל. ראש חדש וחולו של מועד שחלו להיות בשבת. ערבית שחרית ומנחה. מתפלל של שבת ואומר יעלה ויבוא בעבודה. ושל שבת אומרה ברכה רביעית בפני עצמה. וכיון שאמרה רביעית בפני עצמה לא הוצרך להזכירה שוב בעבודה. ועוד לא מצינו מזכרת שבת או יום טוב או יום כפור כל עיקר בעבודה. ועוד אם אפשר להזכיר של שבת בעבודה. למה הצריכוהו לאומרה רביעית בפני עצמה. אלא של שבת בעבודה אינה כל עיקר. לא בראש חדש ולא בחולו של מועד. לא בימים טובים. הלכך שחרית ערבית ומנחה. מתפלל של שבת ברכה רביעית בפני עצמה. ומזכיר בעבודה יעלה ויבוא. ואינו מזכיר של שבת. ובמוסף כולל של ראש חדש בברכה רביעית או של חולו של מועד, ואינו צריך להזכיר עוד יעלה ויבוא בעבודה. וכן מנהג בשתי ישיבות.
ומתפללין תפלת מוסף. אבות וגבורות וקדושת השם. ואומרים קדושת היום. וכוללין עמה מעין המאורע. כגון אתה יצרת עולמך מקדם וכו'. כסדר הכתוב בסדר של ראש חדש. ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים. מה שכתוב בסדורים זה קרבן שבת וקרבן ראש החדש הזה נאמר מצאתי בשם רבינו שלמה ז"ל שאין ראוי לאומרו, לפי שדברי הסופר הוא להודיעם כי כל זה שהוא כותב אינו קרבן יום אחד. כי אם קרבן ליום פלוני, וזה קרבן ליום פלוני המאורע בו. אלא כמו שמסיים קרבן שבת יתחיל מיד קרבן יום המאורע. ולא יפסיק בנתיים לפרש זה קרבן שבת ומוסף יום ראש החדש נאמר. וכן בשבתות וימים טובים, כי הוא היודע מי ראוי למי. ויש אומרים שאין חוששין לדלגו. שהרי בתחילה מפרש ואומר ומוסף יום השבת הזה. ואף על פי שאם לא היה מזכיר הפסוקים כיון שאמר כמה שכתבת עלינו בתורתך דיו בכך, אבל מכל מקום מאחר שבא להזכיר הפסוקים טוב הוא שידע המתפלל מה שהוא מוציא מפיו. איזהו קרבן של שבת, ואיזהו של ראש חדש או של יום טוב. ואם תאמר הרי מפורש ובראשי חדשיכם תקריבו. ובחמשה עשר יום לחדש. וביום הבכורים בהקריבכם. וכן כל הרגלים. ומה צורך לומר זה קרבן שבת וקרבן יום פלוני כאמור. מצאתי בשם החסיד רבי נתן ז"ל. לפי שמוסף חולו של מועד של פסח. ומוסף ימים טובים אחרונים של פסח מתחיל והקרבתם, ואינו מפרש בו חובת היום. וכן בסוכות שהוא מתחיל ביום השלישי וביום הרביעי. וכן כלם. א"כ טוב להזכיר ולומר זה קרבן שבת וקרבן פלוני כאמור. כלומר מה שאמרנו הוא קרבן שבת, וקרבן יום פלוני הזה נאמר לפנינו. וראיתי מורי הרב חביבי ז"ל שהיה גוער במי שהיה אומר כך.
